מזה? פוסט בעברית?

פוסט על פסח צריך להיות בעברית. נכון שקצת מאוחר אבל בכל מקרה.

חבר טוב סיפר לי על משהו שכתובב בקבלה. זה התחיל בשיחה בה הוא אמר שהוא התחיל לשמור חמץ וכו' כי הוא רואה בזה מסורת שצריך לשמר. אני לא אוהב את פסח ולא אוהב את המסורות שלו, ואני מעדיף להתעלם מהן. לא, אני לא מתכוון להפסיק להגיע לסדר, ואני אשתדל לעשות משהו גם במשפחה העתידית שלי, אבל אני מוכן לגעת יותר במצות.

קצת זלגתי. לאחר שיחה לא ארוכה בנושא, כי שנינו די חולקים את הדעה שמסורת זה לא דת ולכן כל אחד צריך לקחת את כללי המסורת שהוא כן חושב לנכון לקיים. אני עושה מה שנוח לי.

ואז הוא סיפר לי על מה כתוב בקבלה. אני לא יודע איפה זה מופיע ואני לא מתכוון לחפש מקורות, אני רק רוצה לשתף רעיון.

יציאת מצרים. יציאה מעבדות לחופש. התנגדות לפרעה הרשע, ועשרת המכות. בקבלה אומרים שמה שההגדה מנסה להעביר לנו הוא בעצם הרבה יותר עמוק מזיכרון יציאת מצרים לעומק הדורות.

היציאה מעבדות לחירות בעצם מתייחסת לצורך של האדם לצאת ממסגרות הנוקשות, לברוח מהשעימום והניוון למקום יותר מהנה ועמוק. כולנו מחפשים משמעות לחיים, וההגדה מנסה לעודד אותנו ולהגיד לנו שזה בסדר, אתם עושים את הדבר הנכון. כל אחד מתחיל ממצב של עבדות, והשאיפה היא לצאת לחופש. אפשר לפרש את העבדות בתור כל דבר בחיים שלנו שאנו דובקים בו אבל הוא מזיק לנו בצורה כלשהי. עבודה משעממת, קשר מזיק, הרגלים רעים כמו עצלנות או גרגרנות, וכו'.

פרעה הוא האויב הפנימי - התת מודע שלנו שהתרגל להרגלים ולמצבים המזיקים, ולא נותן לנו לצאת מהם, אפילו אחרי שהבטיח שישחרר אותנו, ואחרי שסבל 10 מכות. אפילו אחרי שהחלטנו שאנו רוצים לעשות זאת, להתנתק מדברים שהתרגלנו אליהם לאחר מספר לא קטן של שנים זה לא עניין פשוט, שלוקח הרבה זמן. הרצון שלנו להשתנות ולצאת מהבאר השחורה צריך להיות אמיתי, עמוק וחזק. להגיד שאנחנו רוצים משהו זה לא לרצות. יכול להיות שאנחנו אומרים את זה רק בכדי לרצות מישהו אחר, או אפילו את התת מודע שלנו.

ארבעים שנה במדבר - רק הדור החדש הגיע לארץ המובטחת. רק העצמות של משה נכנסו למדינת אברהם אבינו. תלאות וקשיים, ומעשים על אנושיים כמו חציית ים סוף. השינוי הזה, היציאה ממצב רע ולא רצוי, יכול לקחת אפילו כמה שנים טובות. כבר דיברתי על זה בפסקה הקודמת. בדרך למצב החדש, אנחנו צריכים לשנות את כל ההרגלים שלנו, או את המצב הקיים. נאלץ לעשות מעשים שנראים לנו בלתי אפשריים, דברים שלא היינו מוכנים לעשות בשום אופן לפני תחילת התהליך. בסוף התהליך, אפילו אם הוא להתפטר מעבודה לא בריאה, רוב הסיכויים הם שכבר לא נכיר את עצמנו, וזאת לטובה.

ומי זה אלוהים בכל הסיפור הזה? מי זה שעושה את כל המעשיים העל אנושיים ומכווין ומלמד את עם ישראל כל הדרך? יש אנשים שלא מאמינים באלוהים. דעתי האישית היא שאי אפשר להוכיח או להפריך את היותו. רוב האנשים מאמינים שהם מסוגלים לעשות את השינוי הזה לבד, שאין אף אחד שיכול להבין אותם, או שהם לא מוכנים לשתף אף אחד. בסופו של דבר אנחנו צריכים להבין שתמיד יש מישהו שייבין אותנו במאה אחוז, וירצה ויוכל לעזור לנו, ואף יעשה זאת אם נבקש. משפחה, חברים קרובים, אנשי מקצוע, תבחרו. אל תעשו את זה לבד. הדברים שהם ילמדו אותכם או הדברים שתלמדו על עצמיכם בגלל איזה מילה שהם זרקו יכולים להיות השפעה עצומה. מצד שני, תהיו סקפטים. אל תיישמו כל דבר שאומרים לכם ותלמדו להבחין בפסיכולוגיה בשקל (כמו הפוסט הזה). תקשיבו, תחשבו על זה, ורק אם זה נראה לכם הגיוני ואתם סומכים על המקור, תפעלו.

יש עוד המון הקבלות כאלה שניתן לעשות. אבל אני אתן לכם לחשוב ולפרש אותן בדרכיכם האישית.